מי מפחית יותר את הבדידות של הסטודנט - אדם או מכונה?
- פריזמה לומדת
- 18 במאי
- זמן קריאה 1 דקות
מי מפחית יותר את הבדידות של הסטודנט - אדם או מכונה?
מחקר בקרב 296 סטודנטים בתחילת שנתם הראשונה באוניברסיטה בדק מי מפיג בדידות לאורך זמן: בוט או סטודנט אחר.
המשתתפים חולקו לשלוש קבוצות למשך שבועיים: קבוצה אחת התכתבה עם בוט אמפתי, השנייה עם סטודנט אקראי, והשלישית ביטאה את התחושות הרגשיות ביומן אישי, כקבוצת ביקורת.
בשתי הקבוצות הראשונות, המשתתפים שלחו בממוצע 8-10 הודעות ביום.
התוצאה הייתה ברורה: רק מי שהתכתב עם אדם אמיתי חווה ירידה מובהקת בתחושת הבדידות. מי ששוחח עם הבוט כמעט שלא הרגיש שינוי, ממש בדומה למי שרק כתב ביומן.
זאת, למרות שבניתוח השיחות הבוט דווקא הפגין יותר אמפתיה מבני האדם.
החוקרים מסבירים שהפער נובע מאופי הקשר.
קשרים אנושיים נבנים מהדדיות, מהיכולת להיות שם עבור מישהו אחר ומהתחושה שמישהו בוחר להשקיע בנו.
מול בוט, הקשר נשאר ברובו חד כיווני.
ההבדל בלט גם לאחר הניסוי. מספר המשתתפים שבחרו להמשיך לשוחח עם אדם היה כפול מאלו שהמשיכו לשוחח הבוט, ולמעלה משליש מהם אף החליפו פרטי קשר.
זה לא אומר שהשיחה עם הבוט הייתה חסרת ערך.
היא כן נקשרה לירידה ברגשות שליליים, אך היא נותרה רגעית ולא פתרה את הבדידות לאורך זמן.
החוקרים מצביעים גם על מה שקורה מעבר לשיחה עצמה.
חיבור אקראי בין סטודנטים יכול להימשך ולהתפתח בעולם האמיתי.
לכל סטודנט יש רשת חברתית, והיכרות פשוטה יכולה להוביל למפגש למידה או לקשרים חדשים. מול בוט, התקשורת נעצרת בשיחה.
לכן החוקרים מזהירים שהסתמכות על בוטים כתחליף לאנשים עלולה דווקא להעמיק את הבדידות. הפוטנציאל שלהם אינו להחליף קשר אנושי, אלא לשמש כלי עזר בדרך ליצירתו.
|
18 במאי 2026 // פריזמה על הבינה המלאכותית בהכשרה אקדמית #037
תגובות